התמודדות של הורים עם ילדיהם המתבגרים פעמים רבות משפיעה במודע או שלא במודע על יחסיהם הזוגיים. ככל שההתמודדות עם המתבגרים קשה יותר, אזי השפעתה על המערכת הזוגית גבוהה יותר. לעומת זאת, הורים שהזוגיות שלהם טובה - התקשורת ביניהם חיובית, הם משתפים ונותנים תמיכה אחד לשני, מצליחים להתמודד בצורה טובה יותר עם קשיים נורמטיביים של הגיל.
בספרות הרבה שנכתבה על גיל ההתבגרות תקופה זאת מכונה בשמות רבים: "הגיל הלא רגיל", "שלב המרד", "גיל הטיפש עשרה" ועוד, ניתנו כל כך הרבה שמות לאותה תקופת התבגרות, דבר המעיד על המאפיינים הרבים איתם צריך להתמודד באותו שלב. מחקרים רבים תיעדו וחקרו את מאפייני גיל ההתבגרות בניסיון להבין אותו.
הורים רבים בשלב זה מעידים על שינוי, פתאום הם מוצאים את עצמם נאלצים להתמודד עם שאלות ואתגרים חדשים שמציב בפניהם המתבגר. לא תמיד ישנה הסכמה בין בני הזוג על הגבולות והערכים שהם רוצים להציב לילדיהם, בשלב זה המתבגר מערער כמעט על כל מוסכמה שהייתה עד כה ברורה ובודק שוב את הגבולות. מצב זה יוצר לא פעם מתח בין ההורים ומשפיע על מערכת היחסים שלהם כזוג. לעיתים קרובות ישנן ציפיות סמויות שאחד מההורים "יטפל" או יגיב כמו שהוא רוצה (בזמן שהוא עצמו בוחר להיות צופה מהצד על המתרחש), כשציפייה זו לא מתממשת נוצר כעס בין ההורים, הרבה פעמים מבלי להבין מאיפה כעס זה התחיל.
זוגות שיודעים לקבל החלטות בשיתוף, להתלבט ולהגיע לידי הסכמה יחד, מצליחים למנוע את הכעס המיותר. הם יצליחו לקבל החלטות ערכיות יותר וההתמודדות שלהם עם מתבגר "מרדן" תהיה טובה יותר. לעומת זוגות שלא משתפים פעולה מסיבות שונות (חוסר ידע, דעות שונות, תרבות שונה ועוד)נוצר ביניהם מתח, כעס ובלבול ולכן הם מעבירים למתבגר מסרים שונים ומבלבלים.
כאשר קיים מתח בין ההורים גם המתבגרים חשים בו, לפעמים הם מנצלים זאת להשגת מטרותיהם, לפעמים הם מתחברים להורה אחד ויוצרים סוג של קואליציה. בכל אופן, מצבים אלה אינם רצויים. גם כך, המתבגרים נאלצים להתמודד עם שינויים רבים שחלים בהם.
אין ספק שבשלב זה, הם זקוקים להורים שישמשו להם משענת יציבה וחזקה כדמויות מכוונות ותומכות רגשית. פרופסור חיים עומר הגדיר בצורה מדויקת יותר את תפקידם של ההורים באמצעות המושג סמכות הורית - "יכולת לקבוע כללים וערכים עבור הילדים, ולמנוע מהם לעשות מעשים העשויים לפגוע בהם". הגדרה זאת יכולה לשמש סוג של "מצפן" עבור הורים שמתלבטים לפני קבלת החלטות. כאשר הורים חוששים להעניש, להציב גבולות, פוחדים לומר - לא! מהססים לדרוש, הם למעשה אינם ממלאים את תפקידם כהורים.
אם הורים רוצים לשמור על מערכת היחסים ביניהם ועל מערכת היחסים שלהם עם ילדיהם אסור להם לטשטש את ההירכיה. כדי שהורים יטיבו להתמודד עם חינוך ילדיהם, אל להם לשכוח להמשיך ולהשקיע במערכת היחסים של עצמם: לאהוב גם את עצמם, למצוא זמן יחד, לצאת לבלות, ליהנות מתחביבים ועוד. מבלי לשתף בכל דבר ותמיד את הילדים. המתבגר זקוק להוריו בתפקידי הורים בעלי ניסיון, אחראים שמגדלים ומעצבים אותו. המתבגר אינו זקוק להוריו כחברים, משום שחברים רבים הוא יכול למצוא בעצמו, הורים לא! להורים אין תחליף אחר, וגם לא צריך להיות.
