סליחות בזוגיות? לא רק ביום הכיפורים!

משמעות האהבה היא היכולת שלנו לבחור ב"סליחה". לסלוח פירושו להניח למה שהיה לחלוף,לתת למה שישנו להיות ולמה שיהיה לבוא. פעמים רבות ה"אני" שבנו נדרש לוותר או לסלוח כדי להמשיך ולזרום עם החיים והזוגיות.
כאשר אנו מאפשרים לעצמנו לחיות באהבה אמיתית ומשוחררת, אנו נעשים פגיעים יותר וחשופים יותר לכאב ואכזבה.
כמה פעמים שמענו, קראנו את התסריט הבא: אחד מבני הזוג (גבר או אישה)בגד באמון. הוא בגד בבת זוגו, אבל בסופו של דבר התחרט, הוא מנסה בכל כוחו להחזיר את הגלגל לאחור, במטרה לשפר את נישואיו. אבל, האישה מרגישה כועסת, פגועה, כואבת, מתקשה לסלוח ואף מתלבטת האם להמשיך את הקשר? או להיפרד?
הוא רוצה להמשיך הלאה, למחוק את מה שהיה ולהתקדם. אבל היא מרגישה שאינה מסוגלת. הכאב המתמשך של בן זוג שנפגע הוא טבעי וצפוי, כאשר נעשה לנו עוול אנו מיד רואים את עצמנו כקורבן. ישנם אנשים המאמינים שיצליחו לעשות צדק, רק אם יוכלו לפגוע חזרה, רק אם הם גם ייגרמו סבל למי שהכאיב להם. ישנם אנשים הבטוחים שרק בדרך זו יתוקן העוול וייעלם הכאב. אבל מעשה זה אינו באמת מקהה את הכאב, היצמדות לרגשות נקמה, טינה וכעס אינם מביאים את השקט המיוחל, להיפך, הם אלה שמביאים בסופו של דבר להרס היחסים. מפני שהכעס משמר מערכת יחסים שיש בה סבל ואומללות. עד שבסופו של דבר אנו מוצאים את עצמנו בודדים וללא אהבה.
ולכן יש בפנינו שתי אפשרויות ברורות, עלינו לעשות בחירה האם להישאר ולדרוש גם מעצמנו שינוי, או לעזוב? הבחירה בסליחה במטרה ליצור שינוי אינו תהליך פשוט, זהו בהחלט צעד שדורש אומץ, נחישות והתמדה.
אם בחרנו להישאר אזי יש לבחור גם בהתנהגות שונה, ובמחויבות חדשה שהיא מחויבות לעשות כל מה שנדרש כדי "להרגיש טוב יותר בזוגיות" ערך זה ניתן להשיג בעיקר בהתנהגות של נתינה ושיתוף, לגלות יחס של אכפתיות, להביע אהבה. יחס זה הוא שמעורר תחושות חיוביות בנו ובבן הזוג, והן שגורמות לנו להרגיש יותר טוב ויותר קרובים.
ברגע שאדם מחליט לקבל את בן זוגו בחזרה ונחוש בדעתו לעבוד על הזוגיות כדי להצילה, סוגיות של ענישה ונקמנות צריכות להיות מונחות בצד, אחרת המטרה להשיג מערכת יחסים אחרת, משופרת לא תושג.
הסליחה למי שגרם לנו עוולות אינה פשוטה, אך היא גורם מרכזי בדרך לוויתור על מחסומים שיצרנו לעצמנו, הרשות נתונה לנו לבחור לוותר על הכעסים, האשמה, חיפוש פגמים בעצמנו ובאחרים. תהליך זה מוביל אותנו לבחירת מערכת מחשבות ואמונות שונה ומאפשרת את הסליחה לעצמנו ולסביבה.
כאשר משהו מתקלקל במהלך חיינו הדבר ההגיוני שנעשה, האוטומט שלנו, הוא למצוא את האשם – אדם או מצב. המקום השיפוטי שלנו מתעורר כלפי עצמנו וכלפי הסביבה, אנחנו כל הזמן מסתכלים החוצה כדי לחפש ולגלות את הנסיבות או האנשים שאפשר להאשים אותם בחוסר אושרנו.
זהו החלק שבנו שנקרא "האגו" האגו שולח מסרים לתודעה שלנו על עולם לא הוגן, על הצורך שלנו להגן על עצמנו מפני עולם זה. מערכת האמונות של האגו שלנו מבוססת על פחד, אשמה והאשמה. ולכן, כשמשהו משתבש האגו מוביל אותנו לאמונות ומחשבות שליליות שיתנו לנו איסוף סיבות מדוע אסור לנו לסלוח.
אנחנו מחפשים את הפגמים, שופטים אחרים, אוספים תלונות והתמרמרויות בתוכנו, דבקים בתחושות שליליות, חשים עייפות, עצבנות, אומללות, עצבות, דיכאון ומרגישים קורבנות של המצב. התוצאה של המחשבות הבלתי סלחניות יוצרות בור עמוק בליבנו, בור זה גורם לנו לתחושת חוסר אונים ועצבות .
החור שנפער בליבנו מפריד בין בני אדם ומנתק את הקשר הרוחני ביניהם. אנחנו נאחזים בכעס כדי להעניש אדם אחר כשלמעשה אנחנו מענישים את עצמנו, אנחנו מונעים בעיקר מעצמנו את השלווה פנימית, השמחה והאהבה. תודעה בלתי סלחנית היא תודעה שרואה בטעויות חטאים שאין עליהם מחילה. היא משאירה מקום לאסוף עוד פחדים, אומללות, כאב, סבל, ייאוש, חוסר סבלנות וספק. הסליחה היא פעולה ובחירה מרצון, אנחנו בוחרים לסלוח או שלא לסלוח. אך עלינו לזכור שלסלוח ולזכות לסליחה קשורים זה בזה, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים" אם אנו מקווים שיסלחו לנו על טעויותינו, חובה עלינו לסלוח גם כן. אם איננו מסוגלים לסלוח לאחרים, איננו יכולים לצפות מהם שיסלחו לנו.
כאשר נגרם לנו עוול בידי מי שאנו אוהבים, נראה לנו כאילו שנים של יחסים אהבה ושותפות איבדו את ערכן, במעשה אחד ללא מחשבה אנו מסוגלים להרוס את יחסינו הקרובים ביותר. אנו ממהרים לשכוח את הטוב ומתחילים לתת ביסוס הגיוני למצבי שנאה. אנו עושים זאת במקום לקבל על עצמנו את אתגר ההתמודדות. אנו מתעלמים מן האפשרות שבמעשה הסליחה אנו עשויים למצוא עומק חדש בעצמנו וביחסינו הזוגיים. הסליחה מאפשרת שחרור עצמי מהעבר והתמודדות עם העתיד בצורה רגישה ונבונה יותר, עם אמונה חדשה בכוח האהבה. נישואים מאושרים בנויים על יסודות הסליחה – לסלוח משמעותו לבחור באהבה.