שאלה: אנחנו זוג צעיר עם שלושה ילדים, את הילד השלישי לא רציתי, אך בעלי נדנד לי בלי סוף שהוא רוצה, והבטיח לי שיעזור לי ולבסוף השתכנעתי וילדתי את הילד השלישי. יש לציין שהילדים שלי הכי חשובים לי בעולם. אך כלפי בעלי, אני מרגישה כעס רב, אני מרגישה שהוא רימה אותי. הוא לא עוזר כפי שהוא הבטיח, הוא הולך ובא מתי שבא לו, הרבה פעמים הוא חסר סבלנות כלפי וגם כלפי הילדים. אנחנו רבים הרבה מעליבים אחד את השני ומדברים מאוד לא יפה גם מול הילדים. בחצי השנה האחרונה אין בינינו כמעט מגע מיני, אני כל כך כועסת עליו שאני לא רוצה לקיים איתו יחסים. ככל שעובר הזמן אני מרגישה שלא נשאר בינינו הרבה מן המשותף. לפעמים אני חושבת שיהיה יותר טוב אם נתגרש אבל אני פוחדת, אני לא יודעת אם אני אצליח להתמודד לבד עם הילדים כי אין לי עזרה מהמשפחה, אני גם פוחדת מהסטיגמה להיות גרושה וממה שיגידו עלי בחברה ובעבודה. מה דעתך, האם עליי להתגרש?
תשובה: גירושים הם בהחלט החלטה כבדת משקל, בדברייך תיארת את החסרונות והקשיים בלהיות גרושה, אני מציעה שתשלימי את הטבלה ותכתבי גם מהם היתרונות שלך להישאר נשואה. חלק מהשיקולים שלך במאזן הזה הם גם המסגרת החברתית שבה את חיה, הידיעה שתצטרכי להתמודד לבד ללא עזרה. הפחדים מהמעמד שיהיה לך כגרושה והמאמצים שתצטרכי להשקיע כאישה עצמאית מבחינה כלכלית, חברתית וגידול הילדים. ואכן, לכל בחירה שלך תהיינה השלכות משמעותיות עבורך, איתן תצטרכי להתמודד.
לכן אני מציעה שתשאלי את עצמך האם גירושים הם באמת הפתרון האידיאלי עבורך? מכיוון שאת מתארת מצב של חוסר תקשורת שהולך ומחמיר עם הזמן, אולי כדאי לעצור רגע ולחשוב איך לשפר את התקשורת ביניכם כדי לפתור גם את שאר הסוגיות שהעלית, אני ממליצה שתתחילו בכך שלא תריבו ליד הילדים ותדברו בכבוד אחד כלפי השני. אם תצליחי להניע את הגלגלים האלה לבד, נפלא. אם לא, אני ממליצה לכם להיעזר בייעוץ זוגי ממוקד כדי ללמוד כיצד לנהל תקשורת יעילה בזוגיות ללא התחשבנות ופנקסנות.
