בגיל ההתבגרות חלים שינויים רבים בגופו ובנפשו של המתבגר, לא תמיד המתבגרים יודעים כיצד להתמודד עם כל אותם שינויים שחלים בהם. ולכן פעמים רבות הם מתפרצים בכעס או מסתגרים או נעלמים מהבית וכד' ניתן לראות דרכי תגובה והתמודדות שונים בין מתבגר למתבגר, המעוררים לא פעם דאגה וחרדה בקרב הוריהם.
שלב זה, מחייב אותנו ההורים לשינוי דפוסי החשיבה וגם לשינוי בדפוסי התנהגות שהיו לנו עד שלב התפתחותי זה של ילדינו. מה שחשוב כהורים לדעת, שהמתבגרים לא מגיבים כך בכוונה כדי להציק לנו-ההורים. פעמים רבות עלינו לכבוש את הכעס שלנו, לגלות איפוק לפני שאנחנו מגיבים, כדי שנוכל להגיב באופן אחראי ובוגר לאחר מחשבה מה ברצוננו להשיג.
כדי שנוכל להבין את המתבגרים שלנו טוב יותר וכדי שנוכל לסייע להם בהתאם, כדאי שנהיה מודעים לכל מה שהם חשים ומרגישים מבחינות רבות, בשלב התפתחותי זה.
מבחינת התפתחות פיזית חלים בהם הרבה שינויים שנראים באופן חיצוני גם לסובבים אותם. שינויים מואצים שבאים לידי ביטוי בשיעור, חצ'קונים, שינוי גוף, התרחבות כתפיים(בנים) אגן (בנות), השמנה, "בגידת הגוף" פתאום המתבגר לא ממש מכיר את הגוף שלו. הרבה מהם לא חיים בשלום עם הגוף שלהם, לעיתים ההתפתחות היא לא סימטרית. והם מביעים את זה בכעס וחרדה (אין לי מה ללבוש, אני נראית נורא) הם כל הזמן בוחנים את עצמם, יש להם הרבה פחדים של "מה יקרה איתי"? " האם אני עוד אצמח"?
חלק מהמתבגרים מנסים להשיג שליטה דרך התנהגות מסוימת:
למשל: דיאטה עד כדי חוסר שליטה ושיפוט שגוי (בולמיה/אנורקסיה) – בקרב בנות
הליכה לחדר כושר ועיסוק בספורט באופן מוגזם – מבחינה גופנית נמצא פעלתנות יתר (בנים) או שינה מרובה, בשלב זה נחוש יותר את המלחמה על החדר "החדר שלי" כניסיון להשיג מקום של שליטה. ועוד תופעות התנהגותיות חדשות שלא היו קיימות עד עכשיו.
מבחינה חברתית הדבר המרכזי בחייהם של מתבגרים זה "החברה" החיפוש אחר שייכות או הפחד מפני דחייה מצד החברים, עבורם זה קריטי מאוד. להיות נחשב זאת המטרה, לכן יש עיסוק רב במותגים, לפעמים שינוי של סגנון דיבור או אימוץ סלנג. בנוסף לכך יש עיסוק גם באך החברים שלי רואים את ההורים שלי בעיניהם? בעיניים של המתבגר עצמו, ההורה שלו "עושה פדיחה" אבל ההורה של החבר הוא חברמן. לא בהכרח יש קשר בין התפיסות של המתבגר למציאות, ולכן אל להורים לחפש את הקשר הזה או לנסות להוכיח אותו על כך.
בניגוד למתבגר שמחפש את החופש להיות לבדו או עם החברים. ההורים מצפים מהמתבגר להתנהגות אחרת כי בעיניהם הוא כבר לא ילד קטן "כי בעינינו אתה כבר גדול" יש ציפייה שהוא יותר יעזור, יבין, יתרום בבית ובמשפחה. ציפיות אלא פעמים רות יוצרות פער וקרקע פורייה להתפתחות של וויכוחים אינסופיים.
מבחינה שכלית המתבגר מקבל יכולת הפשטה - מבין מה הוא מרגיש? מפתח פילוסופיית חיים על מוסר,על יחסים. הוא מאמץ לעצמו תפקיד של "מבקר" פתאום הוא משמיע הערות ושיפוטיות על מערכת היחסים במשפחה, על התנהגות ההורים, על העיסוק שלהם.
יכולת הוויכוח של המתבגרים משתכללת באמצעותה הם מצהירים "אני כבר לא ילד" ולכן אני מתווכח על כל חוק שקיים בבית, כי יש לי דעה. יש הורים שמרגישים שהמתבגר מאמץ לעצמו מעמד חדש של אורח מזדמן – נכנס ויוצא. להורים רבים קשה להתמודד עם התנהגויות אלה, והם מנסים לאכוף בכוח את חוקי הבית על המתבגר.
גם מבחינה פסיכולוגית זהו שלב לא פשוט, יש בו עיסוק בשאלות של הגדרה עצמית מי אני? מה אני שווה? שאלות אלה מלוות בסערת רגשות, ובתנודות קיצוניות. את כל התוקפנות המתבגר מוציא על האנשים הקרובים לו ביותר, על ההורים. הורים צריכים לדעת כשמתבגר סוגר את הדלת זה לא נגדם, אלא זה עבור עצמו – העיסוק שלו בעצמו.
לכן חשוב לדעת שזהו שלב אוניברסאלי. לא משנה מה עשיתם כהורים תמיד יהיו שאלות, ביקורת, האשמות, אמירות. האומץ הוא להבין שאנחנו לא מושלמים, ולא להתייחס אל הדברים כאל סוף העולם אלא לפתח גמישות.
בראייה רחבה ניתן לומר שכל ההורות זה גיל ההתבגרות, מרגע שהילד נולד ההורים מלווים אותו שלב אחר שלב, עד לעצמאות מוחלטת. בכל שלב כשהילד לומד לקחת קדימה, ההורה צריך לדעת לקחת צעד אחורה כדי לאפשר לו עצמאות, (זה חלק מהלמידה לקראת עצמאות בכל שלב התפתחותי, היפרדות מההורים מאפשרת את פיתוח האינדיבידואל- אישיות עצמאית). כל שלב בהתפתחות מאפשר התרחקות וחזרה, עד שמתרחקים ולא חוזרים.. חוזרים אחרת כידידים. בגיל הזה, יש להורים משמעות רבה, המתבגרים מחפשים מבוגר ללמוד ממנו נושאים שרלוונטיים להם. ללמוד מאי הצלחות ומהצלחות, מניסיון אמיתי של החיים שמתחבר אליהם. הדעה של ההורים חשובה למתבגרים גם אם הם לא מודים בזה, האווירה בבית והנוכחות ההורית חשובה מאוד בשלב זה.
בשלב כל כך חשוב ומבלבל של ילדינו גם אנו לעיתים חשים את הבלבול ואת חוסר האונים, כהורים אנו מוצפים בשאלות ולא תמיד יש בידנו את התשובות. פעמים רבות המעורבות הרגשית שלנו כהורים מטשטשת את יכולת ההבחנה וההחלטה שלנו ומוסיפה להתלבטות (הרי מדובר ביקר לנו מכל). מנגד כדאי תמיד לזכור שאנו ההורים משמשים מודל לחיקוי למתבגר הצופה בנו כל הזמן. מאיתנו הוא לומד מהי תקשורת נכונה, הדדיות ואף מהי זוגיות בריאה. זוהי הזדמנות לפתח תקשורת אחרת ויחסים נפלאים, יחסים שאותם נחווה ונרגיש בעוצמה בשלבים מאוחרים יותר של חייו. לכן, אם אנו כהורים מרגישים בשלב חשוב זה, את הקושי או חוסר הידיעה כיצד להגיע אל לב ילדינו, כיצד לפתור אי הסכמות עם המתבגר או עם עצמנו כהורים. מומלץ להתייעץ, ניתן ללמוד את הדרך להתמודדות יעילה עם מתבגרים, ניתן לעשות זאת באמצעות סדנת הורים, ייעוץ אישי להורים בלבד או ייעוץ משותף להורים עם המתבגר. כשהמטרה התבוננות על עצמנו כהורים, חקירה ולמידה של ההתנהגויות שלנו במטרה לפתח מודעות שתביא לשינוי חיובי במערכת היחסים במשפחה.
